גזר דין בתיק ת"פ 3007/07

1.        הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום, בעבירות של ניסיון לשוד, לפי סעיפים 402(א) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977(להלן: " החוק") ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 274(1) לחוק.  

2.        העובדות המפורטות בכתב האישום מורות, כי ביום 11.1.07, סמוך לשעה 18:40, הגיע הנאשם למרכז הנוצרי "עולם החיים", השוכן בדירה ברחוב המעיין בשכונת עין כרם בירושלים (להלן: " הדירה"), כשבידו זר פרחים ולראשו קסדת אופנוע. תחילה צלצל בדלת ומיד לאחר מכן נכנס אל הדירה, בה שהו אותה העת בני הזוג קארל-אריק (להלן: " המתלונן") ואינגריד לילה (להלן: " המתלוננת"). הראשון שפגש בנאשם היה המתלונן. הנאשם אמר למתלונן כי הפרחים שבידו מיועדים עבורו, ובעוד המתלונן מודיעו כי ככל הנראה מדובר בטעות, השליכם הנאשם ושלף מכיסו אקדח הזנקה טעון בתחמושת מתאימה, הנחזה להיראות כאקדח אמיתי, כיוון אותו לעבר המתלונן והורה לו לכרוע על ברכיו. בשלב זה נכנסה המתלוננת לחדר, ובהוראת הנאשם כרעה אף היא על ברכיה. תוך שהוא מכוון לעברם אקדח, דרש הנאשם כי המתלוננים יחשפו בפניו את מקום המצאה של הכספת במקום. כשניסה המתלונן לקום על רגליו ולהסביר לנאשם שהוא אינו יודע דבר על כספת במקום, וממילא אין הוא נמנה על צוות העובדים במקום, הצמיד הנאשם את האקדח לעורפו והורה לו להמשיך ולשכב. בניסיון לאתר את הכספת בכוחות עצמו, פתח הנאשם שלושה ארונות והשליך מהם חפצים. בסמוך לאחר מכן הגיעו לדירה השוטר תומר גואטה (להלן: השוטר) כשהוא מלווה בשוטר נוסף. הנאשם לא נענה לקריאת השוטרים שהורו לו להשליך את נשקו. חלף זאת, נאבק בשוטר, כיוון לעבר פלג גופו העליון את האקדח שברשותו, ואגב מאבק אף הצמיד את אקדח הדמה אל מותנו של השוטר. הנאשם חדל מלהכות את השוטר רק לאחר שנעצר על-ידי שני שוטרים נוספים שהגיעו למקום. 

3.        שני תסקירים הוגשו בעניינו של הנאשם: האחד מיום 25.4.07, והשני מיום 30.5.07. שניהם מלמדים על-כך, כי הנאשם, רווק כבן 24 שנים, בן להורים גרושים, הנו מכור לסמים ומנהל אורח חיים עברייני מאז היותו בן 15. לאורך השנים נעשו עמו מספר ניסיונות טיפוליים שלא צלחו, בעיקר על רקע אי שיתוף פעולה וחוסר התמדה מצדו. שירות המבחן ציין שהנאשם שהוא בעל קווי אישיות אנטיסוציאליים המפיק רווח משני מהשתייכותו לעולם העברייני, וככל הנראה בוחר על רקע זה בחירה מודעת להישאר בתוכו. לעניין העבירה הנדונה בתיק זה ציין הנאשם בפני קצינת המבחן, כי תכנן את ביצוע השוד על בסיס מידע מוקדם שקיבל אודות קיומה של כספת בדירה, זאת על-מנת לממן את רכישת סם הקריסטל (קוקאין) אותו הוא צורך מידי יום. אשר לאירוע השוד עצמו, הוא מסר כי אינו זוכר דבר אודותיו, שכן היה תחת השפעת סמים כבדה. בסופו של יום לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם, זאת לאור אופי העבירה וחומרתה, והערכתו כי אם יחפוץ הנאשם בטיפול גמילה יוכל לעשות כן גם בין כתלי הכלא.

4.        במסגרת הראיות לעונש הגישה באת-כח המדינה גיליון הרשעות קודמות של הנאשם (ת/1); גזר דין שניתן בבית משפט זה, בת"פ 172/03, מיום 7.12.03 (כב' השופט י' ענבר), בגדרו הוטלו עליו, בין השאר, 12 חודשי מאסר על-תנאי (ת/1א); וכן ערעור שהגיש הנאשם על גזר-דין זה לבית המשפט העליון (ת/1א; ע"פ 560/04 אברהם זקן נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1) 1691, ניתן ביום 07.02.2005), בגדרו נותר רכיב המאסר המותנה שהושת עליו על כנו. הסנגוריה העידה מטעמה את הגברת מזל בנאי, אמו של הנאשם, אשר מבלי להפחית מהחומרה שבעבירות שביצע בנה, ביקשה מבית המשפט, בעודה בוכייה, שינהג בבנה מנהג של חסד ויאפשר את הפנייתו החוזרת לטיפול גמילה מסמים. האם סיפרה, כי היא חשה רגשות-אשם ואחריות בגין הידרדרות בנה לעולם הפשע לפני כשמונה שנים, אז גם התגרשה מבעלה, והקדישה את מירב תשומת-ליבה לפרנסת ילדיה. לסברת האם, משולה בעיית ההתמכרות לסמים של בנה למחלת הסרטן ממנה היא סובלת, ויש לנסות, אפוא, לתור אחר תוכנית גמילה מתאימה עבורו, ממש כשם שרופאיה לא אומרים נואש וממשיכים לטפל בה בטיפולים ניסיוניים, שיש לקוות כי יביאו מזור למחלתה.

5.        ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, תוך הפעלה במצטבר של המאסר על-תנאי שתלוי ועומד נגדו. עוד עתרה להשית על הנאשם מאסר על-תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים. בתוך כך ציינה באת-כוח המאשימה את נסיבות ביצוע העבירה דנן - שוד שקדם לו תכנון, שבוצע תוך שימוש באקדח הנחזה להראות כאמיתי, אשר כוון במישרין לעבר המתלוננים והשוטרים כאחד, ונטע בליבם תחושת איום ממשי וודאי. מכאן, שיש להניח שהשימוש באותו אקדח - אמיתי מבחינת המאוימים על-ידו - הותיר טראומה בקרבם. ב"כ המאשימה מצאה להדגיש את התרשמותו הפסימית של שירות המבחן בעניינו של הנאשם, כמפורט לעיל, ואת עזות המצח שגילה בהתנהגותו עובר לביצוע העבירה. עוד הדגישה, כי מדובר בעבריין מועד שהסיכון הנשקף ממנו לחברה מחייב את הרחקתו ממנה לתקופה ממושכת. בהקשר זה ציינה, כי הרשעותיו הקודמות של הנאשם "לא מביישות עבריינים בכירים", וכי הלה ביצע את העבירה דנן כשעונש מאסר על-תנאי מרחף מעל ראשו. לבסוף אף מצאה להתייחס לדברי אמו של הנאשם, והטעימה כי חרף נסיבותיו הקשות שומה על בית המשפט להעדיף את האינטרס הציבורי שבהגנה על קרבנות עבירת השוד בכוח ובפועל.

6.        באת-כוח הנאשם לא המעיטה מחומרת העבירה שביצע הנאשם או ממכלול הנסיבות שציינה באת-כוח המאשימה, שיש בהן להטות את הכף לחומרה. עם-זאת, לסברתה, יש להחיל בנסיבות העניין את תורת הענישה האינדיבידואלית המקובלת, לפיה גובר, בקונסטלציה המתאימה, השיקול השיקומי על-פני שיקולי הענישה האחרים. והנה, גילו הצעיר של הנאשם, נסיבותיו המשפחתיות, המוטיבציה שהביע להיחלץ מעולם הפשע מחד-גיסא, וקשייו לעשות כן בכוחות עצמו מאידך גיסא, מצדיקים, לדידה, הענקת משקל יתר למומנט השיקומי הצפון במשוואת הענישה. בהמשך לכך טענה, כי שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית אך ורק בשל אופי העבירה וחומרתה, הגם שהנאשם אכן נזקק להליך שיקומי משמעותי. אשר-על-כן, עתרה להפניית הנאשם להליך שיקומי, או לחלופין - להשתת ענישה סבירה ומידתית, שאמנם תכלול הפעלת עונש המאסר על-תנאי האמור, אך זאת בחופף לעונש שייגזר עליו בסופו של יום. במכלול השיקולים לקולה ציינה, כי מדובר בעבירת ניסיון לשוד, אשר בוצעה באמצעות שימוש  באקדח דמה בלבד, וכי בסופו של יום לא הוסב כל נזק גופני למתלוננים או לשוטרים שהצריך טיפול רפואי כלשהו. עוד ציינה לקולה את הודאת הנאשם במיוחס לו, שחסכה זמן שיפוטי יקר. הסנגורית המלומדת תמכה טיעוניה בפסיקה שאוגדה לכלל קלסר רחב-הקף שהוגש לבית המשפט. 

7.        הנאשם עצמו ניצל את זכותו לומר את המילה האחרונה במשפטו, ובתוך כך קיבל אחריות על מעשיו, הביע חרטה על שפגע בקורבנותיו, וביקש לקבל "צ'אנס אחרון". הנאשם קשר בין התמכרותו לסמים לעבירה שביצע, וציין כי למרות שהוא מודע לכוח ההרסני המבעבע בתוכו והמנהל את חייו, אין הוא מוצא דרך למלט עצמו הימנו. אשר-על-כן, פנה בבקשה כי בית המשפט יסייע בהפנייתו לתוכנית שיקום, גם אם בין כותלי הכלא.

8.        בית משפט זה עמד לא פעם על הפגיעה והנזק שמסב אירוע השוד: פעם אחת בתחושת הביטחון האישי של הציבור כולו, שעבירות מסוג זה יוצרות אצלו מתח וחרדה מפני הפגיעה בשלומו ובקניינו, ופעם שנייה בקורבנותיו המוחשיים, שאיתרע מזלם עת נחשפו לחוויה מבעיתה שניתן רק לשער אלו צלקות הותירה בנפשם ואיזה נזק גרמה להמשך תפקודם בחברה. חברה מתוקנת מחויבת להוקיע ולגנות את הפגיעה בחבריה, ומן הטעם הזה העמידו המחוקק ובתי המשפט את שיקולי הענישה, שעניינם  הגמול וההרתעה, כדומיננטיים בענישת הללו המעורבים בעבירות שוד, כל-שכן עת מדובר בניסיון לשוד מזוין - ואין נפקא מינא אם בוצע באמצעות כלי נשק אמיתי או מדומה. בנסיבות המקרה דכאן תכנן הנאשם לבצע שוד כספת תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שמאסר על-תנאי מרחף מעל ראשו, ועברו כבר רצוף הסתבכויות עם שלטון החוק, בגינם אף ריצה עונשי מאסר. עברו הפלילי לא הרתיע אותו, וכך גם לא חשש לקראת המפגש עם קורבנותיו המבוהלים. לא-זו-אף-זו, הנאשם האין לאיים בנשק על השוטרים שביקשו לעצרו מתוקף תפקידם כאנשי אכיפת החוק. מנסיבות אלו נגזרת המסקנה המצערת, אך המתבקשת, כי יש להרחיק את הנאשם מהציבור למשך תקופה ארוכה ומשמעותית. כשיקול ענישה לקולה אביא בכלל חשבון את הודאתו במיוחס לו והחרטה שהביע על מעשיו, שיש לקוות כי יוליכוהו לעריכת חשבון נפש מעמיק בתומו יזהה דרך נורמטיבית לפסוע בה. בעת הזו, ככל שמהווה היא צומת לשינוי כיוון בעבורו, יהא על הנאשם לתור אחר מוצאו בין תוכניות הגמילה והשיקום המוצעות בין כתליו של בית האסורים, ככל שיימצא מתאים וראוי להיכלל בהן. ביני לביני, לא מצאתי להיענות לבקשת באת-כוחו, אמו ואף הוא עצמו - למנף את ההליך השיקומי הנכסף דווקא באמצעות התיק דנן. ודוק: לא נסתרו מעיני נסיבות חייו הקשות של הנאשם, כמו גם קושיו האמיתי והכן לשקם את עצמו; גם לא נאטם ליבי לכאבה של אמו. בסופו של יום, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים לקולה ולחומרה, מצאתי למנף אך את המסר העונשי המרתיע שעשוי להרחיק עבריינים בכוח ובפועל מפני ביצועה של עבירת השוד, ומפני פגיעה בנציגיו של האמונים על שמירת הסדר החברתי, הלא הם השוטרים.

9.       מודע אני לעוצמת הקשר הכורך את עולם הסמים בעבירות הרכוש, שמטבע הדברים כרוכות אף הן לרוב בעבירות אלימות - על גווניה ההרסניים. ביעור תופעת ההתמכרות לסמים אינו מעשי קסמים, ומכאן שביסוסו מצריך עבודת הסברה וחינוך מקיפה ויסודית, מתמשכת ומעמיקה, מצד כל הגורמים הרלוונטיים. מעבר לכך, תלוי הליך השיקום מסמים באופן אינהרנטי והכרחי ברצונו הטוב של המכור לסם, במבנה אישיותו וחוזקת אמונתו בדרכו החדשה - קשה ככל שתהא, ודאי רצופת מכשולים ואתגרים, לעתים מתישים ומעוררי ייאוש וחוסר אונים. רצונו של נאשם המכור לסמים בשיקום אינו מוכח במסגרת טענה סתמית הנשמעת מפיו בשלב פרשת העונש, כי אם לאחר ניסיון חיובי שביסס לאורך זמן, במאמץ ותוך השקעה, באמצעותו יש וניתן לאמוד ולהעריך רצינות כוונתו ואופק שיקומו. אכן, די יהא לעתים בטענה בדבר כוונות לשיקום כאינדיקציה אמיתית לכך, עת לפנינו נאשם נטול עבר פלילי רלבנטי. ברם, טענה כזו תיזקק לתמיכה בראיות ממשיות לו תישמע מפי נאשם הפוקד את בתי המאסר ואת בתי המשפט על תקן עבריין מועד. כך נמצא, כי הנאשם - עבריין מועד - לא ביסס הליך שיקומי, עקבי ומשמעותי, ואם אכן פניו לשיקום מן הראוי כי יחל לתרגם מלים יפות אודות חיים נורמטיביים בהם לכאורה חפץ, למעשים ממשיים ששכרם בצידם. אולי, כך אקווה, ישכיל הנאשם לנצל את שהותו בבית המאסר לטובת קידום אפקטיבי של אותה כוונה, ואף יצליח בהגשמתה.

10.      טרם חתימה יוער, כי סעיף 402(א) לחוק העונשין קובע, כי דינו של מבצע עבירת השוד הנו עד 14 שנות מאסר, וכידוע - בשלב גזירת הדין אין נפקא מינא אם כשל הנאשם מלהשלים ביצועה והורשע "אך" בניסיון לבצעה.

11.      לאור המקובץ לעיל, הנני משית בזאת על הנאשם את העונשים הבאים:

      א.      4 שנות מאסר בפועל, החל מיום מעצרו ביום 11.1.07;

      ב.      מופעל בזאת עונש המאסר המותנה בן 12 החודשים שנגזר על הנאשם בבית משפט זה, בת"פ 172/03, מיום 7.12.03 (כבוד השופט י' ענבר), זאת במצטבר לעונש המאסר דלעיל, כך שסך כל תקופת המאסר בפועל לפי גזר דין זה תעמוד על 5 שנים מיום מעצרו;

      ג.      2 שנות מאסר על-תנאי, שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו עבירה כלשהי מסוג פשע;

      ד.      פיצוי לכל אחד מהמתלוננים בסך 1,000 ש"ח, שישולם עד ליום 1.9.07;

      ה.      קנס בסך 5,000 ש"ח, או 4 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.8.07.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום .

ניתן היום, י"א בתמוז תשס"ז (27 ביוני 2007), במעמד באת-כוח המאשימה, באת-כוח הנאשם והנאשם.

סגן נשיא